בד"מ 26/13

תקציר

הנאשמת, עורכת דין במקצועה, הואשמה בהפרת מספר הוראות בחוק לשכת עורכי הדין ובכלליה, לאחר שהגישה בקשה לדחיית דיון בשל מחלה, אך נראתה נכנסת לבניין משרדיה. התלונה הוגשה על ידי יריב בסכסוך אזרחי על דמי ניהול, והנתבעת טענה כי התלונה נבעה מרצון לסגור חשבון ולפגוע בשמה הטוב. הנתבעת הודתה בהגשת הבקשה אך הסבירה כי ברשותה אישור רפואי תקף והיא בחרה לבלות את חופשת המחלה שלה במשרד משום שבני משפחתה עובדים שם והיא יכולה לנוח שם טוב יותר. היא גם ביקרה במכון רפואי באותו בניין. המחלוקת העיקרית הייתה האם מעשיו של הנאשם היוו התנהגות בלתי הולמת. בית המשפט קבע כי המתלוננת לא סיפקה ראיות מספיקות להוכחת הטענות וכי עדותו של הנאשם הייתה כנה וקוהרנטית. בית המשפט, שהתרשם מהמסמכים הרפואיים שהוגשו ולא מצא סיבה לפקפק בהתנהלותה של הנאשמת, הגיע למסקנה כי מעשיה אינם עולים כדי אף אחת מהעבירות המיוחסות לה. עוד צוין, כי הימנעותה של המתלוננת מהמצאת קלטת שבה נראה לכאורה הנאשם הולך סותרת את טענותיהם. בסופו של דבר הומלץ לזכות את הנאשמת מכל האישומים מאחר שלא ביצעה את העבירות המיוחסות לה. פסק הדין הדגיש את חשיבות כבודו ומעמדו של עורך דין, וציין כי יש לנקוט צעדים משמעתיים רק במקרים קיצוניים של ניצול ציני של אמון מערכת המשפט.