תמ"ש 21514-08-15

תקציר

פסק דין זה מתייחס לשתי טענות עיקריות; עתירת התובע לדמי שימוש ראויים ותביעת רכוש. תביעת התובע לדמי שימוש נדחית כאשר השופט מצדד בטענת הנתבע כי עזיבתו מרצון של התובע את הדירה המשותפת מונעת ממנו לדרוש דמי שימוש, מה גם שהוא איפשר לנתבעת ולילדיהם הקטינים להתגורר בה עד הגיעם לבגרות. יתר על כן, השופטת מסכימה עם הנתבעת כי הסכמת התובעת למגוריה בדירה עד למתן פסק דין משמעה ויתור על דמי שימוש. לפיכך, התובעת אינה זכאית לדמי שימוש בגין התקופה שבין שנת 2012 לשנת 2015 בה היה קיים הסכם המעניק לנתבעת מגורים. בתקופה שבין 2015 ל-2017, אז הגיש לבסוף התובע תביעה לדמי שימוש, פסק השופט לטובתו של התובע ופסק לו דמי שימוש מיום הגשתו ועד לפינוי הדירה בשנת 2019. שכר הטרחה מחושב על בסיס שווי שוק ומסתכם ב-59,179 ₪, מופחת ב-9,175 ₪ – חלקו של התובע בהוצאות אחזקת הדירה – מה שמשאיר את הנתבעת חייבת לתובע 50,004 ₪. בהתייחסה לתביעת הרכוש, קובעת השופטת כי על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 265,525 ש"ח, הגובר על דמי השימוש שהיא חייבת לו, ומותיר אותה עם תשלום כולל של 215,521 ₪ שישולם בתוך 45 יום. כמו כן, השופטת פוסקת לנתבעת הוצאות משפט בסך 15,000 ₪ לכיסוי הוצאותיה הסבירות שנגרמו לה בשל העיכובים וההכחשות המיותרים של התובעת לאורך כל ההליך. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים ביום 23.7.2020 ונחתמה על ידי השופטת הבכירה שושנה ברגר.