ב"ש 93718/05

תקציר

המבקש בתיק זה הורשע במספר עבירות, בהן גניבה בידי עובד, זיוף ומרמה. נגזרו עליה מאסר על תנאי, קנס בסך 8,000 ש"ח ופיצוי בסך 50,000 ש"ח שישולמו בתשלומים חודשיים למתלוננת. הן המבקש והן המשיב ערערו, בטענה כי העונש אינו הולם בהתחשב בחומרת העבירות. המבקשת, המשתכרת 5,000 ש"ח בחודש, ביקשה עיכוב בתשלום הקנס והפיצויים בשל מצבה הכלכלי. המשיב טען מנגד לעונש חמור יותר, לרבות מאסר בפועל. באשר למהות הפיצוי, טען בא כוחו של המבקש כי יש לבטל את הפיצוי שהורה עליו בית המשפט הפלילי מאחר שבית המשפט האזרחי כבר פסק בעניין. הם טענו כי מטרת הפיצוי במשפט הפלילי היא לשמש כמקדמה לתשלום פיצויים אזרחיים, ומאחר שכבר הושג הסדר אזרחי, אין צורך בפיצוי פלילי. עם זאת, השופט ציין כי ההליך האזרחי כבר הסתיים בהסכם פשרה, ולכן טענה זו אינה רלוונטית. השופט הורה על עיכוב ביצוע תשלום הפיצויים עד להכרעה בערעור, תוך הכרה בנסיבות המיוחדות של המקרה. המבקשת הגיעה לפשרה בתביעה האזרחית, במסגרתה שילמה 30,000 ש"ח, ולא היה ברור אם עליה לשלם סכומים נוספים. באשר לרכיב הקנס הדגישה השופטת כי עיכוב ביצוע קנס אינו שקול לעיכוב מאסר. השופטת לא השתכנעה כי המבקשת לא תוכל לשלם את הקנס בתשלומים חודשיים, ולכן דחתה את בקשתה לדחייה. השופט הגיע למסקנה כי הבקשה לעכב את תשלום הפיצויים התקבלה, ואילו הבקשה לעכב את תשלום הקנס נדחתה.