עפ"ת 27818-06-24

תקציר

פסק הדין כולל שלילת רישיון נהיגה לצמיתות לפי סעיף 40א לפקודת התעבורה, שהוא אמצעי משפטי מחמיר שנועד להרתיע עברייני תנועה רגילים. החוק קובע פסילה מינימלית של עשר שנים למי שהורשעו בעבירות תנועה חמורות מסוימות, אם יש להם הרשעות קודמות בעבירות דומות בעשר השנים האחרונות. אם אותו אדם מבצע עבירה נוספת במהלך תקופת פסילה זו או בסמוך לאחריה, העונש מחמיר לשלילת רישיון לצמיתות. החוק נחקק על רקע תאונות הדרכים הגבוהות, במטרה להרחיק נהגים מסוכנים מהכבישים. המקרה המדובר עוסק בנאשם שנהג שוב ושוב בזמן פסילה, והגיע לעבירה שש פעמים. בית המשפט הטיל תחילה עונש מאסר של שמונה חודשים עם שחרור על תנאי, חופף לעונשים קודמים. עם זאת, הקלה זו הוגשה בערעור. ערכאת הערעור, בהדגישה, את כוונת ההרתעה, ביטלה את החלטת בית משפט קמא לאפשר חפיפה בעונש, והובילה לעונש מצטבר של 16 חודשי מאסר. תוך הכרה בשיקול דעתו של בית המשפט בנוגע ל"נסיבות מיוחדות" שעשויות לאפשר תקופת פסילה מופחתת, הוא הדגיש כי ברירת המחדל המשפטית מחייבת ענישה מחמירה יותר לעבריינים חוזרים כדי להגן על שלום הציבור. עברו התעבורתי והתנהגותו בעבר של הנאשם לא הצביעו על סכנה ציבורית משמעותית מבחינה בטיחותית, שכן לא נרשמו אירועי תנועה חמורים או DUI במהלך הפסילות. עם זאת, ההתעלמות המשפטית המתמשכת הצדיקה אכיפה קפדנית של העונשים ללא חפיפה, והדגישה את הצורך להרתיע רצידיביזם בקרב נהגים בסיכון גבוה. ההחלטה טומנת בחובה איזון בין פוטנציאל השיקום האישי לבין השמירה על שלום הציבור, ומחזקת בסופו של דבר את הגישה הענישה המחמירה שהחוק מייעד לעבירות תנועה חוזרות ונשנות.