עמ"נ 69375-11-18

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין של השופט חגי ברנר מבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט. התיק הינו ע"פ 69375-11-18, והוא עניינו בערעור של חברת ר.ס.ס יינות ושיווק מזון בע"מ כנגד עיריית תל אביב-יפו ואחיה, בעניין סיווג הארנונה של עסקי המערערת. המערערת מנהלת עסק העוסק בהכנת אריזות שי של פירות, אשר נחתכים, מעוצבים, מגולפים ונארזים על ידי עובדים בחלל תעשייתי. ועדת הערר קבעה קודם לכן כי עסקיו של המערער אינם מהווים "מלאכה", שכן לא הוכח כי הניבו או גידלו פירות בנכס. השופט ברנר קיבל את הערעור, בקובעו כי ועדת הערר החמיצה את הנקודה, והסוגיה המהותית שעמדה על הפרק הייתה האם פעילותו של המערער עולה כדי מלאכה. השופט ציין את היקף התערבותו המצומצם של בית המשפט בהחלטות ועדת הערר וכי ההתערבות במקרה זה הייתה מוצדקת בשל טעות משפטית בהחלטת הוועדה. פסק הדין מוסיף ומתייחס לקשיים בסיווג עסקים לצורכי ארנונה, ומציין את האנכרוניזם של מבחנים מסוימים שנקבעו לפני עשרות שנים. מבחנים אלה, שפותחו כדי להגדיר את פעילות הייצור לצורכי מס מעסיקים, לא תמיד רלוונטיים או ישימים במציאות הכלכלית המודרנית. השופטת מדגישה כי המבחנים אינם מוחלטים ויש ליישמם בגמישות, תוך התחשבות בשינויים שחלו במשק, בתעשייה ובתעסוקה לאורך השנים. ביישום עקרונות אלה על המקרה הנוכחי, הגיע בית המשפט למסקנה כי עסקו של המערער היווה מלאכה. נמצא כי העסק עסק במלאכת כפיים ברורה ובפעילות יצרנית, גם אם חלק מהשטח שימש לאחסון. השופט ציין כי אופיו של העסק, הכרוך הן בשירות אישי והן בעבודת כפיים, נטה יותר למלאכה מאשר לעסק שירותים. בנוסף, העובדה שהמערערת מכרה את מוצריה לא הצדיקה סיווג עסקיהם כשירות, ועושרם של בעלי המלאכה או מותרות סחורתם לא גרעו מזכותם לסווג את עסקיהם כבית מלאכה לארנונה. משכך, קבע השופט כי יש לסווג את פעילותו של המערער כ"בית מלאכה" ולא כ"משרדים, שירותים ומסחר", כפי שהחליטה ועדת הערר. המשיבים חויבו לשאת בהוצאותיו של המערער, והמזכירות הונחה להשיב את הערבות שהופקדה על ידי המערערת.