דב"ע נז/1 - 18

תקציר

בית הדין הארצי לעבודה הכריע בערעור על תביעת ביזיון בית המשפט, בה חויב המערער בהוצאות הדיון על ידי בית משפט קמא. המשיב טען כי אין זכות ערעור ללא בקשת רשות ערעור, ועל כן יש לדחות את הערעור. בית המשפט עמד על מהות ההחלטה ועל החקיקה הנוגעת לביזיון בית המשפט, והגיע למסקנה כי החלטה לחייב בהוצאות היא עניין אזרחי, ולכן שני הצדדים צריכים להיות כפופים לאותם דינים לגבי ערעורים. מאחר שהמשיב היה צריך להגיש בקשת רשות ערעור אילו בוטלו התפקידים, מצא בית המשפט כי גם המערער היה צריך לעשות כן. בנוסף, קבע בית המשפט כי קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא מבוססות היטב ואין להתערב בהן, וכי השופט נהג כראוי בסירובו לשמוע עד מסוים מטעמים של עדות שמיעה. לפיכך, הערעור נדחה והמערערת חויבה בהוצאות המשיב. בית המשפט אף נזף בא-כוחו של המערער בהאשמותיו החמורות בדבר משוא פנים כלפי בית משפט קמא, ומצא אותן חסרות בסיס ובלתי ראויות, אך החליט שלא להטיל עליו הוצאות אישיות.