ת"א 269/03

תקציר

בפסק דין משפטי מורכב זה נדונו שני תיקים הנוגעים לסכסוכי בעלות במקרקעין בהם היו מעורבים התובעים, אסעד ואליאס חנא שאהין (שאהין), מדינת ישראל, וצד שלישי, ולירי שראב בן מיכאל וטל רחלי בת יאיר (שרב). המקרה הראשון (ת"א 269/03) נסוב סביב הסכם פשרה משנת 1982, בו הסכים שאהין להעביר את הבעלות על מספר חלקות קרקע למדינת ישראל בתמורה לקבלת בעלות בחלקות מס' 30, 31 ו-32 בגוש 18660. שאהין טען, כי יש לבטל את הסכם הפשרה בשל הטעיה וטעות מצד המדינה, שכן היא נמנעה מלגלות מידע חיוני על ערכן ואפשרויות הבנייה הפוטנציאליות של הקרקעות. עוד טענו כי המדינה הפרה את ההסכם בכך שלא העבירה להם את החלקות האמורות. בנוסף, שאהין הזכיר הסכם נפרד עם שראב למכירת אותן חלקות, שהיה מותנה בכך שהם יקבלו בעלות. לדבריו, יש לבטל הן את הסכם הפשרה והן את פסק הדין ולפצות אותם על ההפרה. מדינת ישראל, להגנתה, טענה כי שאהין כבר מכר את זכויותיהם, ולכן יש לדחות את תביעתם. היא גם הכחישה כל פרקטיקות מטעות או הפרות של הסכם הפשרה. במקרה השני (ת"א 343/03) תבע שראב הן את מדינת ישראל והן את שאהין לאכוף הסכם מכר משנת 1993 עבור אותן חלקות קרקע. שראב טען כי הם הסתמכו על ייצוגה של מדינת ישראל בהסכם עם שאהין ונגרמו להם נזקים כתוצאה מכך. הם ביקשו צו שיחייב את המדינה ו/או שאהין לקיים את הסכם המכר או לספק קרקע חלופית. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענותיו של שאהין נגד מדינת ישראל וקבע כי יש לדחות את תביעתם (ת"א 269/03). השופט קיבל את טענת המדינה כי שאהין מכר את זכויותיהם, ולכן אין להם מעמד לערער על הסכם הפשרה. בנוסף, קבע בית המשפט כי הסכם המכר בין שאהין לשראב לא היה מותנה, וטענותיו של שאהין בדבר טעות והטעיה לא היו מבוססות. בע"א 343/03 פסק בית המשפט לטובת שראב וקיבל את טענתם כי התקשרו בהסכם המכר עם שאהין על בסיס ייצוג מדינת ישראל. המדינה גם הודיעה על נכונותה לכבד הסכם פשרה להעברת קרקע חלופית לשראב. משכך, נתן בית המשפט תוקף לפסק דין בעניין הסכם פשרה זה. לבסוף הורה השופט לשאהין לשלם למדינת ישראל ולשראב שכר טרחת עורך דין נפרד, כל אחד בסך 8,000 שקל בתוספת מע"מ. פסק דין זה, שניתן ב-22 באוקטובר 2008, פותר את סכסוך הבעלות המורכב על הקרקע, מקיים את הסכם הפשרה ודוחה את טענותיו של שאהין תוך הבטחת הגנה על זכויותיו של שראב.