ע"א 2773/04

תקציר

בפסק הדין בערעורים אזרחיים מס' 2843/04 ו-2773/04, דחה בית המשפט את ערעוריהם של נצבה, משגב ובעלי המניות בעניין פסיקת הוצאות ושכר טרחת עורך דין לתובעים הייצוגיים ובאי כוחם בבית המשפט המחוזי. ערכאת הערעור אינה מתערבת באופן מסורתי בפסיקת הוצאות אלא אם קיימות נסיבות חריגות, שלא נחשבו לקיימות במקרה זה. השופט א' רובינשטיין ביטא את המורכבות ואי הנוחות הנובעים מההיסטוריה של הסוגיה, ויישר קו עם פסק דינו של השופט נאור, שמסקנתו העדיפה על פני הצעת הביטול של הצעת הרכש על ידי הנשיא (מיל.) ברק. רובינשטיין הדגיש את ההגינות, אי-הפליה ועקרון השוויון. הוא ציין כי ההחלטות חייבות להיות פרגמטיות ולשקף נסיבות כמו אלה שבהן נתקל נצבה, גם אם הפתרונות אינם ללא רבב. סוגיית הליבה נגעה לחשש מאפליה, שם הסכים רובינשטיין בהגינות מוחלטת אך ציין כי הבחירות של התוכנית בזמן אמת עשויות להיתפס כבחירה ברע במיעוטו. באופן ספציפי, רובינשטיין טען כי הצעות הנוגעות לעיתוי מימוש חלקם של הגמלאים על בסיס ותק הן סבירות. הוא הדגיש שני תנאים - סחירות של מניות ללא אישור הדירקטוריון וכיסוי חובה של החוב של נחבה. רובינשטיין הצדיק את ההסכם, שאושר ברוב של 96% באסיפה הכללית, באיזון בין טענות ההגינות לבין המציאות הכלכלית שדרשה פתרונות מעשיים לבעלי המניות המבוגרים. בסופו של דבר, פסק הדין, שניתן ב-14 בדצמבר 2006, תמך בשופטת נאור, מבלי להורות על הוצאות.