ת"א 45576-09-15

תקציר

התובע, עורך דין במקצועו, תובע את הנתבע על סך 100,000 ₪ פיצוי בגין לשון הרע הכלול במכתב אלקטרוני שנשלח על ידי האחרון. הנתבע טוען כי מכתבו מוגן לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, המקנה חסינות מוחלטת לפרסומים שנעשו במסגרת הליך משפטי על ידי בעל דין או בא כוחו. התובע טוען כי לא ניתן לייחס את המכתב להליך המשפטי ולכן אינו חסין. השופטת בוחנת את ההתכתבויות בין הצדדים ומוצאת כי אכן המכתב המכפיש לכאורה נשלח בקשר ישיר להליכים משפטיים בין הצדדים. השופטת מציינת את אופייה המוחלט של החסינות הקבועה בסעיף 13(5) ומדגישה כי הדברים במכתב נכתבו במסגרת הסכסוך המשפטי ותואמים את תפקידו של התובע כבא כוח הנתבע. לפיכך, השופטת קובעת כי מכתבו של הנתבע חסין מפני תביעת לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע. זאת ועוד, השופטת דוחה את תביעותיו הנוספות של התובע לפי דיני הנזיקין, שכן הן נלוות לתביעה העיקרית והתרתן תעקוף את ההגנה המוחלטת של סעיף 13(5). השופט מדגיש את האינטרס הציבורי במתן חסינות במקרים כאלה ואת הצורך להימנע מהליכים משפטיים מיותרים ויקרים. כתוצאה מכך, השופט פוסק לטובת הנתבע ודוחה את התביעה על הסף, תוך השארת כל צד לשאת בהוצאותיו.