ת"א 14442-01-24

תקציר

פסק הדין מתייחס לבקשה לעיון חוזר בהחלטה קודמת בנוגע לתביעה כספית של רוכשי דירות נגד הנתבעים, לרבות כונס נכסים שמונה על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק חדלות פירעון. הנתבע ביקש לדחות את התביעה נגדו, בטענה כי בית המשפט המוסמך לדון בה הוא בית הדין לחדלות פירעון. השופט פותח בהתוויית המסגרת הפרוצדורלית החריגה לדיון מחדש בהחלטה, ומדגיש כי בתי המשפט ככלל אינם משמשים כערעור על החלטותיהם שלהם. הבקשה לעיון חוזר נבחנת על פי אמות המידה שהותוו בפסקי דין קודמים, הכוללים שינוי נסיבות, גילוי עובדות חדשות או פרק זמן משמעותי שחלף מאז ההחלטה הראשונית. השופט מבהיר כי לא חל שינוי נסיבות מאז ההחלטה הקודמת וקובע כי ההחלטה הקודמת לא הייתה שגויה, למרות טענות הנתבעת. השופטת מצטטת בהרחבה פסקי דין קודמים המדגישים כי בקשות למתן הוראות לא נועדו לפתור מחלוקות עובדתיות מורכבות ויש להיעתר להן רק אם אינן פוגעות בזכויות בעלי הדין. יצוין כי המקרה הנוכחי כרוך בבירור עובדתי מורכב ובחוות דעת מומחים, ולכן אינו מתאים לבקשה להנחיות. השופט מתייחס גם לטענה בדבר היעדר מקורות כספיים בקופת הכינוס אך סבור כי היא אינה רלוונטית. השופט מגיע למסקנה כי אין מקום לעיון חוזר בהחלטה הקודמת אך מעכב את ההליכים נגד הנתבע עד להכרעת בית המשפט המחוזי בבקשה למתן רשות לתבוע אותו. הוצאות הבקשה נקבעות, והעניין מופנה לשופט אחר בשל מעברו הצפוי של השופט היושב בדין לבית המשפט המחוזי.