ע"פ 8267/22

תקציר

בפסק הדין דחה בית המשפט את ערעורו של המערער לפסילה בשל חוסר יכולתו של המערער להוכיח חשש ממשי למשוא פנים מצד חברי הפאנל. המערער נמלט מישראל במסגרת ההליך הפלילי וגרם להשעייתם, אך משפטם של נאשמים אחרים נמשך. עם שובו ביקש המערער למנוע מאותו שופט, הבקיא בפרטי התיק, להיות מעורב במשפטו. עם זאת, בית המשפט דחה את ערעורו, והדגיש כי בעל דין אינו יכול ליצור עילה לפסילה באמצעות התנהגותו הפסולה, כגון בריחה מהעמדה לדין. בית המשפט ציין כי קבלת הפסילה עלולה להועיל למערער באופן בלתי הוגן בהשוואה לשותפיו הנאשמים אשר דבקו בנורמות פרוצדורליות, תוך שהוא מציין חשש מאי זמינות אפשרית של עדי מדינה. יתר על כן, בית המשפט מצא כי פסקי הדין הקודמים וההבחנות שניתנו ביחס לנאשמים האחרים לא פגעו מטבעם בהרכב נגד המערער. בית המשפט הבהיר כי כל התובנות לגבי מהימנות העדים שנצפו בפסקי הדין הקודמים אינן חד-משמעיות ביחס להאשמותיו של המערער. נותרה למערער הזדמנות להציג את הגנתו ולערער על אמינות העד במהלך משפטו. לפיכך, בית המשפט היה בטוח כי לא קיים איום ממשי של משוא פנים מצד הפאנל, מה שהוביל לדחיית הערעור ביום 30 בינואר 2023.