ע"ח 7625-11-14

תקציר

גזר הדין מתייחס לנאשם המואשם בשתי עבירות: תקיפה הגורמת חבלה של ממש וחבלה מכוונת ברכב. האישומים נבעו מסכסוך על שימוש בכביש שהוביל לעימות בין הנאשם למתלונן. במהלך העימות, כך נטען, ניסה הנאשם לחנוק את המתלונן, דחף אותו, הפיל אותו ושבר את מראה רכבו. האירוע התרחש ב-27 בדצמבר 2011. התיק נגד הנאשם נסגר בתחילה, אך המתלונן ערער וכתב האישום הוגש. הנאשם ביקש לבחון את נימוקי הפרקליטות לחידוש ההליך הפלילי נגדו, וכן את כל התלונות שהגיש המתלונן אי פעם למשטרה. בית משפט השלום הורה למדינה למסור לנאשם את המידע המבוקש. המדינה ערערה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. שופט בית המשפט המחוזי פסק לטובת המדינה והפך את החלטת בית משפט השלום. השופט קבע כי נימוקי התביעה לקבלת הערעור ולהעמדתו לדין של הנאשם היו רישומים פנימיים שלא סווגו כ"חומר חקירה" לפי סעיף 74 לתקשי"ר. מניעת טעמים פנימיים אלה לא פגעה ביכולתו של הנאשם לטעון להגנת צדק המבוססת על אכיפה בררנית. באשר לתפוקות תלונותיה הקודמות של המתלוננת, קבע בית המשפט כי גם הן אינן מהוות "חומר חקירה". השופט ציין כי תלונות קודמות עשויות להיות מסווגות כחומר חקירה, במיוחד במקרה שבו ההגנה התבססה על גרסאות סותרות לאירועים. עם זאת, במקרה זה, פלט תלונותיה הקודמות של המתלונן לא כלל תלונות רלוונטיות להגנתו של הנאשם, למעט התלונה הקשורה לכתב האישום הנוכחי. מאחר שהפלט לא התייחס להגנתו של הנאשם, הגיע בית המשפט למסקנה כי שגה בית משפט השלום כשהורה למדינה להעבירו לבדיקת הנאשם. לפיכך התקבל ערעור המדינה, והחלטת בית משפט השלום בוטלה. השופט הורה להחזיר את פלט התלונות למדינה. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים, ביום 18.11.2014.