דב"ע לא/5 - 2

תקציר

עיריית ירושלים הוציאה לגמלאות את אחד מעובדיה, המערער, בחודש אוקטובר 1970. אולם, בשל טעות כנה מצד קצין כוח האדם, הופסקה משכורתו של המערער חודש מוקדם יותר. המערערת המשיכה לעבוד במהלך חודש אוקטובר והעירייה לא תיקנה את טעותה, דבר שהוביל לעיכוב בתשלום שכרה של המערערת. השאלה שעמדה על הפרק הייתה האם עיכוב זה נבע מטעות כנה מצד העירייה, כפי שקבע בית הדין המחוזי. בית המשפט העליון הסכים עם פסק דינו של בית הדין המחוזי, בקובעו כי טעותו של קצין כוח האדם, שלא הייתה מכוונת או תרמיתית, נחשבת ל"טעות כנה" כהגדרתה בחוק הגנת השכר. זאת ועוד, החובה לשלם שכר עקב טעות כנה נמשכת עד לתיקון הטעות, דבר שטרם התרחש בעת שהמערערת הופנתה ליחידת המנגנון לתשלום. עוד קבע בית המשפט כי גמול השעות הנוספות המגיע למערערת אינו נחשב ל"שכר" כהגדרתו בחוק, בשל היעדר מועד מוגדר לתשלומו, וכי סירובה של המערערת לקיים את ההליכים הרגילים לגביית שכר תרם לעיכוב. ככלל, דחה בית המשפט העליון את הערעור והורה למערערת לשלם למשיב הוצאות משפט ואת אגרת הערעור שנדחה.