ע"א 721/83
פסק-דין עליון
תקציר
עניינו של תיק נסוב סביב מחלוקת בין לקוח הבנק, המערערת, לבין הבנק המשיב, בנוגע לטיפול בפיקדונות הלקוח. הלקוח פתח חשבון פיקדון קבוע נקוב בדולר ולאחר מכן העביר את הכספים לחשבון עובר ושב. בשל טעויות בנקאיות ובחירות של הלקוח עצמו, הכספים הומרו למטבע המקומי והושארו ללא פעילות בחשבון העו"ש במשך אחד עשר חודשים. הבנק שלח ללקוח הודעות והזמין אותו להתייעצויות, שלא נענו. הלקוח תבע את הבנק לשיפוי בגין הפסדים המיוחסים לחוסר פעילות בחשבונו. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, והוביל לערעור זה. בית המשפט העליון אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, וקבע כי לבנקים אין חובה לספק ללקוחות מידע או ייעוץ מעבר למה שכבר סיפק הבנק המשיב. בעוד בנקים רבים נוקטים יוזמות כדי ליידע את הלקוחות על השקעותיהם, אלה אינן נורמות מחייבות. השופטים גם ציטטו חוקים ותקנות רלוונטיים, לרבות פקודת הבנקאות (מתוקנת) וצו הבנקאות (פיקדונות ללא תנועה), שנכנסו לתוקף לאחר התקופה הנדונה, והגיעו למסקנה כי הבנק לא הפר כל חובה המוטלת על המערער. השופט י' באך, יחד עם השופטים א' ברק וש' לוין, דחה את הערעור והורה למערער לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין.
חקיקה מקושרת
ע"א 721/83 פרח שיבלי נ' בנק דיסקונט לישראל, עליון (5.2.1986)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.