ת"א 1134/95

תקציר

התביעה, שהוגשה בשנת 1995, אושרה כתביעה ייצוגית בשנת 1996. התביעה טענה להונאה בתשקיף של רייכרט תעשיות בע"מ ומינתה את דן רייכרט ומנשה כהן כנתבעים. הושגו הסכמי פשרה עם חלק מהנתבעים, בעוד התיק נגד רייכרט וכהן, נמשך. בשנת 2002 מצא בית המשפט את הנתבעים אחראים ופסק לתובעים סכומים שונים. אופן החלוקה נקבע מאוחר יותר. הן על שיטת החלוקה והן על אחריות הנתבעים הוגש ערעור, ובית המשפט העליון קיבל חלקית את הערעור, והורה לערכאה נמוכה יותר לקבוע את גובה הנזק ולחלק פיצויים. הערכאה הנמוכה יותר קבעה את הנזק וחילקה את האחריות בשנת 2010. ערעורים נוספים הוגשו והסתיימו בפשרה, ובית המשפט העליון הורה על חלוקת הפיצויים בהתאם לנוהלי הערכאה הנמוכה יותר. שלוש בקשות למתן הוראות הוגשו לבית המשפט על ידי הנאמנים שמונו לביצוע פסק הדין. ראשית, בית המשפט אישר הסכם בין הנאמנים לעיזבונו של מנשה כהן, המפחית את הסכום שהעיזבון חייב לקבוצה. שנית, הנאמנים ביקשו תשלום עבור חלוקת כספי הפיצויים, שבית המשפט העניק להם בין היתר ופסק להם 121,432 שקל עבור שעות עבודה עד יולי 2011. שלישית, בית המשפט פסק על חלוקת כספי הפיצויים. בית המשפט הורה לנאמנים לחלק את הכספים לחברי הקבוצה המאושרים, באופן יחסי לזכאותם, ללא דיחוי, תוך שמירה על 500,000 ₪ עד שבית המשפט העליון יפסוק את שכר התובע הייצוגי ושכר טרחת עורך דין. הנאמנים הונחו לאשר טענות זכאות מוכחות ולדחות טענות שלא הוכחו. בית המשפט פסק גם לגבי נוסחת החלוקה ושיטת ההעברה. לבסוף אישר בית המשפט את הסכם הפשרה והורה על תשלום דמי נאמן מחשבונות הנאמנות. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 12/10/2011.