עע"מ 2215/08
החלטה עליון
תקציר
בפסק דין זה דן בית המשפט בהבחנה בין סעד זמני בערעור לבין עיכוב ביצוע. עניינה של התביעה במבקשים לעכב את ביצועו של צו הריסה מנהלי נגד מבנה שנבנה שלא כדין. בית המשפט מציין כי דרך הפעולה הראויה הייתה צריכה להיות בקשה לסעד זמני ולא עיכוב ביצוע. בהתייחסו למקרים קודמים ולתקנות משפטיות, בית המשפט מבהיר כי סעד זמני ניתן לבקש רק בערכאות ערעור, בעוד עיכובי ביצוע מבוקשים תחילה בבתי משפט פרוצדורליים. למרות מחדל פרוצדורלי זה, בית המשפט מחליט בסופו של דבר שלא להעניק סעדים, תוך הדגשת החשיבות של אכיפה מיידית של צווי הריסה מנהליים כדי לרסן את הבנייה הבלתי חוקית. הוא מדגיש כי צו ההריסה מכוון לבניין ולא לבעלים, כלומר כל שינוי בבעלות אינו משפיע על חוקיות הצו. בית המשפט מעיר על הניסיונות הממושכים והחוזרים ונשנים לעכב את הצו, שרק מעכבים את ביצועו. אי הצגת תשתית עובדתית מלאה על ידי המבקשים ואי בדיקת נאותות בעת רכישת הנכס נתפסים כחוסר תום לב. לפיכך, הבקשה לעיכוב הליכים נדחית, אך קיימת שהות מוגבלת עד להכרעה בדבר מתן דיור זמני למבקשים. כמו כן חויבו המבקשים בתשלום שכר טרחת עורך דין למשיבים.
חקיקה מקושרת
עע"מ 2215/08 שייך' ח'ליל איברהים עלמי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה - ירושלים, עליון (17.3.2008)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.