תאד"מ 47518-12-22

תקציר

מתווך נדל"ן הגיש תביעה נגד שני נאשמים - אופיר כהן, בעל חברה, ואלברט, אביו של אופיר - בגין דמי תיווך במקרקעין. המתווך טען כי הוא זכאי לשכר הטרחה משום שהיה הצד היעיל בעסקה שהובילה לרכישת נכס על ידי אלברט באמצעות החברות שלו. המתווך חתם על הסכמים עם אופיר למתן שירותי תיווך בנוגע להשכרה או רכישה של משרדים, לרבות הסכם לגבי נכס בבית שירה. לאחר ביקור בנכס בנוכחות אופיר ואלברט, קבע המתווך התובע פגישה בין אלברט לבין מוכר הנכס, שהסתיימה במכירה. עם זאת, הנתבעים טענו כי הם אינם מחויבים בתשלום שכר טרחה כלשהו משום שהחברה לא רכשה את הנכס הנקוב בהסכם, וההסכם עצמו לא כלל את מספר הזיהוי של החברה או את מחיר המכירה של הנכס. בנוסף, אלברט, שלא היה חתום על ההסכם, לא צריך להיות מחויב לו. בית המשפט בחן נקודות אלו ופסק לטובת המתווך. נחה דעתה כי המתווך הוא הגורם היעיל לעסקה וכי הפרטים החסרים בהסכם אינם שוללים את הזכות לדמי תיווך, במיוחד נוכח חוסר תום הלב של הנתבעים. עוד קבע בית המשפט כי זיקתה של החברה לעסקת המכר ועניינה בה, יחד עם סעיף ההסכם בדבר ביצוע צד ג', הפוטר את החברה מתשלום האגרה אינם תקפים. יתר על כן, מעשיו של אלברט הוכיחו את אמונתו כי הוא מחויב להסכם, ובית המשפט ראה בו צד לו. לפיכך קבע בית המשפט כי שני הנתבעים חייבים בתשלום דמי התיווך הנתבעים, הצמודים לאינפלציה ולריבית ממועד התביעה, וכן 20,000 ש"ח שכר טרחת עורך דין.