ע"א 726/72

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על דמי מים שגבתה אגודה חקלאית שיתופית לאחד מחבריה לשעבר. המשיב, אשר סולק מהאגודה בשנת 1964, דרש מהחברה המערערת להשיב את סכומי הכסף שנגבו בגין אספקת המים, שהיו גבוהים מהמחיר החוקי, וכן פיצוי בגין נזקי יבול עקב ניתוק המים. השאלה המרכזית הייתה האם חוקי המים חלים על החברה, ומחייבים אותה לחשב את דמי המים על פי כללים ספציפיים. בית המשפט העליון קבע כי האגודה, שחילקה מים המתקבלים מהמועצה המקומית לחבריה ולצרכנים אחרים, אינה "ספקית מים" לפי חוק המים ולכן אינה מחויבת לתקנות אגרת המים. מאחר שאין חוק החל ישירות על האגודה בנוגע לחישוב דמי המים, היא יכולה לקבוע מחירים לפי תקנונה או, בהעדר הסכם, באמצעות בוררות לפי חוק מדידת המים. באשר לניתוק אספקת המים, מצא בית המשפט כי האגודה אינה מחויבת לחוק העזר של המועצה המקומית, אך מילאה את חובתה להזהיר את המשיב טרם ניתוק. השופטת דחתה גם את תביעות המשיב לפיצויים בגין אי חיבור מים לחלקתו ולהשתתפות בהוצאות החלפת צנרת, והסכימה עם החברה כי הוצאות אלה חויבו בנפרד. משכך, התקבל הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובוטלו החיובים שהוטלו על החברה המערערת, תוך חיוב המשיב בהוצאות המשפט של האגודה.