רע"א 8672/00

תקציר

במקרה דנן, המערערת, אישה מהקהילה המוסלמית, ביקשה זכויות בדירה ובמקרקעין על שם בעלה לשעבר, ותבעה מחצית בעלות לאחר גירושיהם. הדירה נבנתה על קרקע שירש בעלה לפני נישואיהם, במימון אמו ואחותו, ללא תרומה כספית מהאישה. הן בית המשפט לענייני משפחה והן בית המשפט המחוזי דחו את תביעתה וקבעו כי אין לה כל השקעה כספית או גב משפטי לתביעת בעלות לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, המדגיש שיתוף נדחה ובעלות נפרדת, אלא אם הוסכם אחרת בהסדר ממון. בית המשפט העליון אישר החלטות אלה, והסביר כי ללא הסכמים ספציפיים או ראיות משפטיות לבעלות משותפת, תביעת האישה לא תוכל להצליח. בית המשפט הדגיש כי עצם הנישואין אינה מקנה באופן אוטומטי זכויות רכושיות. הדיון התייחס לפרשת יעקבי נ' יעקובי, שהדגיש כי חזקת השיתוף אינה מתקיימת בד בבד עם מסגרת החוק. פסק הדין הכיר במורכבות זכויות הקניין במסגרת הנישואין, אך חזר על הצורך בתביעות משפטיות קונקרטיות, וציין כי לא הוצגו עובדות חדשות כדי לשנות את התוצאה. לפיכך, הערעור נדחה ללא הוצאות, מה שחיזק את ההפרדה החוקית בין רכוש, אלא אם נאמר במפורש אחרת.