עמ"ת 186-05-11

תקציר

המערער בתיק זה מערער על החלטת בית משפט השלום בחיפה להחזיקו במעצר עד תום ההליכים בתיק העיקרי נגדו. החלטת הערכאה הנמוכה יותר התבססה על הצטברות הראיות הנסיבתיות שהוצגו בכתב האישום, אשר נמצאו מוצקות דיין כדי לעצור את המערער. כתב האישום מייחס לו שורה של עבירות, בהן פריצה לבית מגורים, גניבה, קשירת קשר לביצוע פשע ושימוש ברכב לביצוע פשע. הראיות כוללות עדויות של עדי ראייה, הודאה חלקית של המערער וגילוי קסדה שחורה ברכבו של המערער התואמת את תיאור הקסדות שחבשו התוקפים. בנוסף, עברו הפלילי של המערער, לרבות הרשעתו לאחרונה בעבירה דומה, פעל נגדו. בערעור נטען, כי שגה בית משפט קמא בקביעתו כי די בראיות לכאורה למעצרו של המערער וכי יש לשקול חלופות מעצר. עם זאת, השופט דחה את הערעור, והסכים עם בחינתו המדוקדקת של בית משפט קמא את חומר הראיות ולא מצא כל טעות במסקנותיו. השופט הדגיש כי תפקידו של בית המשפט בדיון הארכת מעצר אינו להכריע באשמה אלא לקבוע אם יש די ראיות כדי להביא להרשעה. במקרה דנן קבע השופט כי תיק החקירה מכיל די ראיות לביסוס הרשעה אפשרית וכי בצדק קבע בית משפט קמא כי נשקפת מהמערער סכנה לציבור. יתר על כן, השופט הצדיק את ההבחנה שנעשתה בין המערער לבין מעורבים אחרים בשל תפקידו הדומיננטי ועברו הפלילי המשמעותי יותר. משכך, נדחה הערעור, והחלטת הערכאה הנמוכה יותר לעצור את המערער עד תום ההליכים התקבלה.