בג"צ 2755/12

תקציר

העותר, חייל מילואים שנפגע במהלך שירותו, ביקש להגדיל את קצבתו בהתאם לפוטנציאל ההשתכרות העתידי שלו, הגבוה משמעותית מהשכר עליו מבוססת הפנסיה הנוכחית שלו. עם זאת, בית המשפט לא מצא עילה משפטית לתמוך בבקשת העותר. החוק קובע במפורש כי הקצבה צריכה להיגזר משכרו בפועל של החייל לפני הפגיעה או מהשכר הממוצע במשק בעת הפגיעה, ובית המשפט אינו רשאי לפרש את החוק בניגוד לכוונת המחוקק. זאת ועוד, התערבותו של בית המשפט בהחלטות הנוגעות להטבות שאינן חייבות היא מוגבלת, והחלטת ועדת למב"ד לדחות את בקשת העותר נמצאה סבירה ועולה בקנה אחד עם רציונל השיקום שלה. עוד טען העותר, כי נסיבותיו חריגות ומצדיקות פיצוי נוסף למען הצדק לפי סעיף 15(ג) לחוק היסוד. בית המשפט הכיר בכך שהמחוקק היה מודע לחיילים שישתכרו יותר מהשכר הקבוע בחוק, וכי מצבו של העותר, אף שהוא ייחודי, אינו מספק עילה מספקת להתערבות שיפוטית בניגוד לחקיקה הקיימת. קבלת דרישת העותר עלולה גם לגרום לאי שוויון בין החיילים הפצועים ולעורר חששות כבדים לשוויון. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי אין לו ברירה אלא לדחות את העתירה, והדגיש כי יש לבקש כל פתרון מהמחוקק. השופט ח' מלצר והשופט א' פוגלמן הסכימו עם הפרשנות וההחלטה.