סע"ש 24677-07-18

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה שהגישה עובדת נגד מעסיקיה לשעבר על סך 172,747 ש"ח שכר, פיצויי פיטורים, פדיון חופשות, הפרשי פנסיה ופיצויים בגין אי מתן הודעה מוקדמת על תנאי העסקה. העובד עבד אצל הנתבעים במשך כ-13 שנים, תחילה בתפקיד הפקה ולאחר מכן כמנהל. העובדת התפטרה מתפקידה ולאחר מכן הגישה את התביעה נגד החברה ובעל מניותיה, בדרישה להרים את מסך ההתאגדות ולהטיל אחריות אישית על בעל המניות. השופט דחה את תביעת העובד במלואה. באשר לפערי השכר, קבעה השופטת כי לעובד ניתנה הפסקה יומית, כנדרש בחוק, והוא לא נדרש לבצע מטלות עבודה במהלך הפסקה זו. משכך, העובד לא היה זכאי לשכר עבור הפסקות. השופטת דחתה גם את טענות העובד להפרשי שכר בגין עבודה לכאורה ללא תשלום לפני השעה 6:30 בבוקר ותשלום פיקטיבי בגין הוצאות טלפון. עוד קבע השופט כי העובד אינו זכאי לפיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. העובדת לא הוכיחה כי חלה הרעה מוחשית בתנאי עבודתה או בנסיבות אחרות שלא יאפשרו לצפות ממנה להמשיך לעבוד. בנוסף, העובדת לא התפטרה בשל הנסיבות הנטענות, ואף לא הודיעה לחברה על כוונתה להתפטר ולאפשר להם לתקן את המצב. כמו כן נדחו תביעות העובד בגין הפרשי הפרשות לקרן פנסיה, פדיון חופשה ופיצויים בגין אי מתן הודעה בכתב על תנאי העסקה. השופט קיבל את טענות הנתבעים כי כל הכספים שנוכו בגין הפרשות לפנסיה הועברו במלואם לקרן. תביעתה של העובדת לפדיון חופשה נמחקה לאחר שהתברר לה ששולם לה כדין. באשר לאי מסירת הודעה בכתב, קבעה השופטת כי העובדת, עובדת ותיקה ומכובדת, הייתה מודעת לתנאי עבודתה ולא נגרם לה כל נזק. לבסוף, השופט לא מצא סיבה להטיל אחריות אישית על בעל המניות, שכן לא היו ראיות לנסיבות חריגות המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות. מאחר שתביעתו של העובד נגד החברה נדחתה, גם התביעה האישית נגד בעל המניות הייתה מיותרת. העובד חויב לשלם לנתבעים הוצאות בסך 8,000 ₪.