ת"א 2159-07-18

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה אזרחית שהגישה אישה נגד דודה, בטענה כי כשהייתה כבת 10 הוא ביצע בה תקיפה מינית. התובעת טוענת כי ארבע שנים לאחר האירוע היא זכרה אותו וחלקה אותו עם קרוב משפחה, ולאחר מכן עם הוריה ובני משפחה נוספים, מה שהוביל בסופו של דבר לקרע במשפחה. הנתבע מכחיש את האירוע וטוען כי טענות התובע נובעות מסכסוך כספי. בית המשפט בחן בקפידה את הראיות והטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים. היא לקחה בחשבון את העובדות שאינן שנויות במחלוקת, את גרסאות הצדדים לאירועים ואת חוות הדעת של המומחים על תופעת "הזיכרון המודחק". השופט מציין את מורכבות ההכרעה בתיק כזה ואת חובותיו המוסריות והמקצועיות של בית המשפט בהבטחת הצדק. לאחר בחינת חומר הראיות, השופטת מקבלת את גרסת התובעת כמהימנה ומוצאת כי זיכרונה מהאירוע אמין. מסקנתם היא כי התובע עמד בנטל ההוכחה ושכנע את בית המשפט כי התקיפה התרחשה. מסקנה זו מבוססת על מספר גורמים: עדותו העקבית והקוהרנטית של התובע, הראיות התומכות של קרוב משפחתו ואחותו של התובע, חוות דעת המומחה וחוסר מהימנות עדותו של הנתבע. באשר לתופעת הזיכרון המודחק, מציינת השופטת את היעדרם של תהליכים סוגסטיביים כלשהם ומוצאת כי זיכרונו של התובע חזר באופן ספונטני. השופט בוחן את הקריטריונים להערכת מהימנותם של זיכרונות כאלה ומחיל אותם על המקרה, בהתחשב בגורמים כגון תכליתם של תהליכים טיפוליים כלשהם, היעדר תיעוד וקיומן של ראיות תומכות. השופט מסיק כי זיכרונו של התובע אמין במאזן ההסתברויות. טענות הנתבע בדבר סכסוך כספי ודמיון מודרך נדחות מחוסר ראיות. השופט בוחן גם את עדותה של אחותו של התובע, שטענותיה נגד הנתבע חסומות על פי חוק, אך מוצא אותן אמינות ורלוונטיות לתמיכה בטענת התובע. לאחר שמצא את גרסתה וזיכרונה של התובעת אמינים, מקבל בית המשפט את טענתה לתקיפה מינית. השופט פוסק לתובע 120,000 ₪ בגין כאב וסבל, 5,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות עתידיות וסכומים נוספים עבור הוצאות בפועל, שכר טרחת עורך דין ויתרת ההוצאות. פסק הדין יפורסם ללא פרטים מזהים, ולשני הצדדים הזכות לערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום.