ת"א 13078-11-16

תקציר

התובע, איש עסקים ממולח בתחום הנדל"ן, תבע את הנתבעים – מוכר, עורך דין המייצג את המוכר, עורך דין נוסף הפועל הן עבור המוכר והן עבור הקונה, וכן מתווך נדל"ן – בגין מצג שווא והונאה לכאורה הקשורים למכירת חלקת קרקע. התובע טען כי הוטעה לחשוב שהקרקע ראויה לבנייה, בעוד שלמעשה היא מיועדת לשימוש חקלאי בלבד, ולכן ביקש לבטל את חוזה המכר ולהחזיר לו את הפיקדון. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות התובע נגד המוכר ומתווך הנדל"ן, והגיע למסקנה כי ביטול החוזה היה שלא כדין, שכן התובע ידע את טיבה האמיתי של הקרקע טרם חתימת החוזה. המוכרים לא נטלו חלק במו"מ שקדם לחוזה ולכן לא הפרו כל חובת תום לב. זאת ועוד, ביטול החוזה על ידי התובע נבע מאי יכולתו לבצע את העסקה, ולא בשל מצג שווא כלשהו. המתווך גם לא נמצא אחראי שכן טענות התובע להונאה נגדו לא עלו בקנה אחד עם העובדות. המתווך פנה לתובע והפנה אותו לפרטי הקרקע, והתובע, שכבר היה לו חלק בקרקע, גילה עניין ברכישתו. בית המשפט קבע כי התובע ביטל את החוזה בחוסר תום לב, תוך ניסיון להתחמק מחובת התשלום שלו. עם זאת, בית המשפט קיבל חלקית את טענות התובע נגד עורכי הדין, שייצגו הן את המוכר והן את הקונה. עורכי הדין הפרו את חובת הזהירות המוטלת עליהם כלפי התובעת בכך שלא בחנו את מצבה התכנוני והמשפטי של הקרקע, למרות שהודו בחובה זו. על אף שעצם ידיעתו של התובע על מעמד הקרקע ניתקה את הקשר הסיבתי בין הפרת הדין לבין הנזק הנתבע, הימנעותם של עורכי הדין ממילוי חובתם מזכה את התובע בהחזר שכר הטרחה ששולם להם. משכך, דחה בית המשפט את התביעה העיקרית נגד המוכר והמתווך וקיבל אותה בחלקה לגבי עורכי הדין. התביעות הנגדיות של המוכר והמתווך הותרו, והם היו אמורים לקבל את התשלומים שלהם מהתובע בהתאם לחוזה המכר. כמו כן חויב התובע לשלם הוצאות משפט לנתבעים.