ת"א 1093/00

תקציר

התובעת תבעה את הנתבעת ממכון מיון על כך שלא סיפקה את מלוא כמות תפוחי האדמה כפי שהוסכם בחוזה, ודרשה פיצויים בסך 2 מיליון ₪. מכון ER טען מנגד כי סופר צ'יפס הפרה את אותו הסכם ודרש פיצויים בסך 304,402.24 שקל, לצד תשלום עבור שיקים וחשבוניות שלא נפרעו. שני הצדדים הסכימו כי מכון המיון לא סיפק את מלוא כמות תפוחי האדמה כמפורט בחוזה, אך הסיבה לאי אספקה זו שנויה במחלוקת. סופר צ'יפס טענו כי מכון המיון יכול וצריך היה לספק להם את מלוא הסכום, ואילו מכון המיון טען ההפך וקבע כי סופר צ'יפס סירבה לקבל את הסחורה. בית המשפט מצא כי קשה להסתמך על עדויות מי מהצדדים בשל היעדר ראיות מהימנות התומכות בטענותיהם. צוין כי סופר צ'יפס לא הזכירה כל בעיה בנוגע לאי מסירת טובין בכתב עד ספטמבר 1999, וגם אז התמקדה באיכות הסחורה ולא בכמותה. הנתונים האובייקטיביים לא תמכו באופן מלא בגרסתו של אף אחד מהצדדים לאירועים. בסופו של דבר הכריע השופט לטובת טענת מכון המיון כי סופר צ'יפס סירבה לקבל את הסחורה, והורה לסופר צ'יפס לשלם למכון המיון 51,471 שקל בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מינואר 2000. כל שאר טענות שני הצדדים נדחו. כמו כן חויבה סופר צ'יפס לכסות את הוצאותיו המשפטיות של מכון המיון בסך 5,000 שקל.