ע"א 3807/90

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לזכאות לכספים שנצברו בקופת גמל לאחר פטירתו של בעל החשבון, יחזקאל יהושע. צוואת המנוח ייעדה את המערער ואת המשיבים השני, השלישי והרביעי כיורשים, שכל אחד מהם זכאי לרבע מכלל העיזבון. עם זאת, הסוגיה נבעה מהגדרתו הקודמת של המנוח את המשיב הרביעי כמוטב יחיד בחשבונו בקופת הגמל של תמר. המערערת טענה כי הצוואה, שנערכה חמש וחצי שנים לאחר קביעת הנהנה, צריכה לגבור על ההוראה הקודמת, ולהביא לכך שהכספים יחולקו שווה בשווה בין כל היורשים. פסק הדין, בהובלתו של הנשיא מ' שמגר, התמקד בפרשנותן של שתי הוראות דין מרכזיות: סעיף 147 לחוק הירושה וסעיף 36(ב) לחוק החוזים. סעיפים אלה עוסקים במעמדן המשפטי של קרנות המוחזקות בקרנות הטבות וביכולת לשנות את הגדרת המוטבים. הכלל, כאמור בסעיף 147, הוא כי תשלומי קרן הגמלה אינם נכללים בכל העיזבון ומחולקים על פי הוראות שניתנו לקרן במהלך חייו של בעל החשבון. עם זאת, בית המשפט פירש את החוק כמאפשר חריג שבו בעל החשבון יכול להתנות כי הכספים הולכים לעיזבון, דבר שניתן לעשות במסמך הבקשה. בפסק הדין הובהר כי תניה כזו אכן יכולה להיכלל בצוואה, ובלבד שהקרן תקבל הודעה על כך בעת החברות. פרשנות זו, נימק בית המשפט, מתיישבת עם הוראות סעיף 36(ב) לחוק החוזים, המאפשר ביטול או שינוי זכותו של נהנה בין בהודעה לקרן ובין בצוואה שהקרן נודעה לה. בית המשפט הדגיש את חשיבות הניסוח הברור והחד-משמעי למניעת סיבוכים. יתר על כן, השופטים הסכימו עם קביעת הערכאה הנמוכה יותר, לפיה ההודעה על שינוי מוטב צריכה להינתן במהלך חייו של המצווה, כנדרש בסעיף 36(ב). הם הדגישו כי עקרון העל בפרשנות צוואות הוא כיבוד רצונו של המצווה, אך הדבר מאוזן עם עקרונות משפטיים אחרים והצורך בבהירות ובהגנה על צדדים שלישיים. במקרה דנן, מאחר שהמנוח לא מסר הודעה ברורה לקרן במהלך חייו, עמד ייעודו המוקדם יותר של המשיב הרביעי כמוטב. לפיכך, הערעור נדחה, והמערערת חויבה בהוצאות המשולבות של כל המשיבים. השופט א' גולדברג הוסיף והדגיש כי נוסח הצוואה לא הצביע על כוונה לשנות את המוטב בקופת הגמל.