עב"ל 343/05

תקציר

עניינו של המערער המובטל שמכר את עסקיו ותבע דמי אבטלה מהמוסד לביטוח לאומי (המשיב). שאלת המפתח היא האם על המערער לקבל הטבות אלה למרות שלא עמד בתקופת הזכאות הנדרשת, משום שלטענתו לא היה מודע לצורך להירשם כמובטל. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המערער, והוביל לערעור זה. המערער טען, כי היה על המשיב להודיע לו על דרישת הרישום, וכי התנהלות המכון תרמה לטעותו. עם זאת, ערכאת הערעור פסקה נגד המערערת, בקובעה כי אי ידיעת החוק אינה סיבה מוצדקת להעניק זכויות שאינן קבועות בחוק. זאת ועוד, בית הדין האזורי מצא כי המערערת יכלה ללמוד על דרישת הרישום ממסמכי המכון. החוק מסדיר את מערכת היחסים בין המכון למבוטחיו, כך שהתנהלות המכון אינה יכולה ליצור זכויות שאינן קבועות בחוק. בית המשפט אמנם הכיר בטענות המערער בדבר טעותו, אך הדגיש כי הזכויות והחובות במערכת הביטחון הסוציאלי כפופות לחוק בלבד. פסיקה זו מחזקת את העיקרון לפיו הזכויות לפי חוק הביטוח הלאומי מוגדרות בחוק ולא ניתן להשפיע עליהן בטענות להתנהלות מוסדית. עם זאת, בית המשפט הציע כי על המוסד לביטוח לאומי להבהיר את תנאי הזכאות כדי למנוע אי הבנות כאלה. בסופו של דבר, הערעור נדחה, והחלטת בית המשפט המחוזי נותרה בעינה, ללא צו להוצאות.