ע"פ 4095/18

תקציר

לאחר שעיין בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובחן את הטיעונים שהוצגו, אישר בית המשפט כי עונשו של המערער מתיישב עם תקדימים לעבירות חמורות דומות, ובראשן אונס ומעשי סדום בתוך המשפחה. על אף שחומרת העונש עלתה בקנה אחד עם המדיניות שנקבעה, בית המשפט מצא כי הוא לא הביא בחשבון את מעצרו הממושך של המערער בפיקוח אלקטרוני או את הודאתו וקבלת האחריות מאוחר יותר, שהגיעו לאחר הערות ערכאת הערעור. הודאה זו, גם אם באיחור, נתפסה כצעד לקראת מיצוי הדין והייתה לה משקל מסוים בהקלת הנטל הנפשי על הקורבנות, שניתן היה לחסוך מהם עוגמת נפש נוספת מהצורך להעיד בהרחבה. מתוך הכרה בחשיבותה של אחריות מאוחרת זו הן לשיקומו של העבריין והן לשיקום הקורבנות, החליט בית המשפט להפחית את עונשו של המערער ב-18 חודשים, ולהביא אותו לסך של 13 שנים וחצי. הפחתה זו אינה מעידה על הפחתה כלשהי בחומרת העבירה; העבירות נותרו בין המגונות ביותר, במיוחד לאור התרחשותן במסגרת משפחתית ומעורבות בהן קטינים. כתוצאה מכך, בעוד שההפחתה מכירה בגורמים מקלים מסוימים, העונש נותר משמעותי ומכוון להרתעה. השופטים מ' מזוז וג' קרא הסכימו עם החלטתו של השופט נעם סולברג שלא לפרסם פרטים מזהים כלשהם של המתלוננים או בני משפחתם בשל אופיו הרגיש של התיק.