דב"ע נו/309 - 3

תקציר

הערעור מתייחס למחלוקת על סירובו של המערער לשלם את שכר טרחת המשיב עבור שירותיו כמגשר. המערער טען כי המשיב לא פעל בתום לב וגרם לו להוצאות מיותרות ולבזבוז זמן. עם זאת, בית הדין הארצי לעבודה לא מצא ראיות לחוסר תום לב או להפרת החוק בנוגע להליך הפישור. בית המשפט הדגיש את חיסיון הליך הפישור, וציין כי מדובר בהיבט מהותי של ההליך, המעודד גילוי לב והגינות בין הצדדים. עוד הובהר כי טענת המערער כי ביקש להפסיק את הליך הפישור אינה מדויקת ולא נעשתה בתום לב, שכן מהראיות עולה כי הוא ועורך דינו ביקשו להמשיך בהליך. בית המשפט קבע כי חובת המערערת לשלם את שכר טרחת המגשר נבעה הן מתקנות הפישור והן מדיני החוזים, שכן שכר הטרחה הוסכם מלכתחילה והמערערת המשיכה להשתמש בשירותיו של המגשר ללא התנגדות. כמו כן, הדגיש בית המשפט כי הליך הפישור הוא כלי ליישוב סכסוכים, הפחתת העומס על בתי המשפט, והוא נשלט על ידי הצדדים. במקרה דנן, המערערת המשיכה ביודעין בתהליך והייתה מודעת למבנה שכר הטרחה. בסופו של דבר נדחה הערעור, והמערער חויב לשלם למשיב שכר טרחה, בצירוף הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ.