ע"א 218/58

תקציר

המקרה של "מרום" בע"מ נ' המועצה לייצור ושיווק כותנה בע"מ סובבת סביב מחלוקת הנוגעת לעבודות ריסוס אווירי לשדות כותנה. חברת מרום בע"מ ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו לדחות את בקשתם לצו מניעה זמני נגד המועצה. המערערת טענה כי המועצה הפרה הסכם להעסיק את שירותיה לעבודות ריסוס בשנת 1958 וביקשה צו מניעה שיורה למועצה להימנע מלהמחות עבודה זו לכל גורם שאינו מרום בע"מ או לחילופין לשלם פיצויים. עם זאת, השופט לא השתכנע כי קיים הסכם לעונת 1958 ודחה את הבקשה. הערעור, שביקש לבטל החלטה זו, לא צלח. בית המשפט לערעורים אישר את פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר, והסכים כי יש לדחות את הבקשה לצו מניעה זמני. השופטים הדגישו כי מתן צווי מניעה כאלה נתון לשיקול דעת ויש להתייחס אליו בזהירות, במיוחד כאשר הוא עשוי לספק למבקש את כל מבוקשו. יתר על כן, מאחר שתנאיו העיקריים של ההסכם, ובפרט המחיר, היו שנויים במחלוקת, לא יכול היה בית המשפט להצדיק הוראת ביצוע ספציפי. במקום זאת, בית המשפט הציע כי פיצוי כספי יהיה סעד הולם. האסמכתאות שצוטטו על ידי בא-כוח המערער, אשר נראה כי תמכו בטיעוניהם לביצוע ספציפי, נבדלו על בסיס עובדותיהם השונות. ככלל, בית המשפט לערעורים תמך בהפעלת שיקול הדעת של בית המשפט המחוזי והגיע למסקנה כי חברת מרום בע"מ לא סיפקה ראיות מספיקות לכאורה כדי להצדיק צו מניעה זמני.