עמ"נ 23098-02-18

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור על החלטת המשיב, מנכ"ל רשות האוכלוסין, אשר דחתה את בקשת המערער לקבלת מעמד בישראל. המערערת, שאינה אזרחית ישראלית, חוותה אלימות מצד בן זוגה הישראלי והגישה בקשה למעמד על בסיס זה. עם זאת, בית המשפט מצא כי המשיבה שקלה כדין את נסיבות עניינה וכי ההחלטה סבירה. נוהל אלימות קובע את הנסיבות שבהן יועבר עניינו של המערער לדיון בוועדה הבין-משרדית המייעצת לקביעה ולמתן מעמד בישראל מטעמים הומניטריים. מאחר שעניינה של המערערת כבר נדון בוועדה, התועלת העיקרית מנוהל האלימות – מסלול לשמיעת עניינה – כבר ניתנה לה. בית המשפט מצא כי החלטת המשיב לקחה בחשבון את האלימות שחווה המערער אך שקלה גם גורמים נוספים, כגון אופי האלימות, הזמן שחלף מאז האירוע האחרון והיעדר קרובי משפחה של המערער בישראל. עוד לקח המשיב בחשבון כי המערערת לא התגוררה בישראל רוב חייה, לא היה לה מקצוע ייחודי שימנע ממנה להתפרנס במקום אחר, ולא יצרה קשרים משמעותיים בישראל מעבר לכמה חברויות ופעילות התנדבותית. בית המשפט הסכים עם עמדת המשיב כי האלימות לא היוותה גורם מכריע במקרה זה, במיוחד בהתחשב בנסיבות האחרות. בהתחשב בכך שהמשיב ניהל הליך יסודי וחוקי והגיע להחלטה סבירה, החליט בית המשפט שלא לבטל את ההחלטה ודחה את הערעור. בית המשפט אף גילה סלחנות כלפי המערערת בכך שהתיר לה זמן נוסף לארגן את יציאתה מישראל, והציע כי המשיב עשוי להתיר לה להיכנס לארץ כדי לפקוד את קבר בן זוגה.