ת"א 1241/05

תקציר

התובע הגיש תביעה נגד הנתבע בגין הפרת חוזה, בטענה לאי תשלום חוב כספי הנובע מרכישת מוצרים, וביקש סעדים שונים כפי שנקבע בהסכם בין הצדדים. הנתבעת הכחישה את הטענות וטענה כי ההסכם אינו מחייב מבחינה משפטית שכן הוא נעדר את חתימתה וחותמתה. היא גם תבעה נגדית בגין לשון הרע. השופט פסק לטובת הנאשם בשני הסעיפים. ראשית, תביעת לשון הרע נדחתה, שכן התבטאויותיו של הנתבע לא נמצאו כלשון הרע אלא כהבעת דעה. בנוסף, השופט מצא כי התובע לא הצליח להוכיח את טענת הפרת החוזה. התובעת לא הביאה ראיות מספיקות להוכחת קיומו של החוב הנטען שכן רישומי הנהלת החשבונות שהוצגו היו חלקיים ולא נתמכו בעדויות רלוונטיות. זאת ועוד, השופטת קבעה כי ההסכם מחייב מבחינה משפטית למרות היעדר חתימת הנתבע, בהתבסס על עדויות עדי הנתבע. עוד קבעה השופטת כי התובעת לא ביססה את זכותה לאף אחד מהסעדים המבוקשים בתביעה, לרבות פיצוי בגין אובדן הכנסות/השתכרות, שכן לא פעלה להפחתת נזקיה. התובע חויב לשאת בהוצאות הנתבע ובשכר טרחת עורך דין בסך של 17,500 ₪. ההחלטה התקבלה בהיעדר שני הצדדים וניתנה ביום 25.2.2012.