ע"א 4563/18

תקציר

עניינו של הערעור בפסק דין שניתן בנוגע למספר חלקות קרקע והבעלות עליהן. החלטת בית משפט קמא דחתה את טענות המערערים ביחס לחלקות אלה מכמה טעמים, ובהם התיישנות, שיהוי, היעדר סמכות עניינית והיעדר יריבות. החלקות המדוברות הן 8, 12, 13, 14 ו-15 בגוש 17481. המערערים ביקשו מספר סעדים ביחס לנכסים אלה, אך בית המשפט מצא כי מרבית טענותיהם בנוגע לחלקות התיישנו או שאינן ישימות במקרה זה. כך למשל, הובהר בפסק הדין כי חלקה 15 נרשמה על שם המדינה כבר בשנת 1945, וניסיונם של המערערים לערער על רישום זה פסול בשל התקנות הרלוונטיות. חלקה 8 נמצאה רשומה על שם המטוואלי, ללא קשר למערערים, ובכך נדחתה תביעתם ליריבות. בינתיים, חלקות 12 עד 14 נרשמו על שם מנהל הווקף אל-עם ירושלים, מה שהופך אותן לנכסי נפקדים וכל טענה להתיישנות נדחתה על ידי חוק הקרקעות. עוד קבע בית המשפט כי הסמכתו של האפוטרופוס לנכסי נפקדים על חלקות אלה כנכסי נפקדים בשנת 2007 לא יצרה את מעמדן המשפטי ככאלה; היא רק הכריזה על כך. באשר לטענות העתידיות האפשריות של המערערים, הבהיר פסק הדין כי הסמכות לשחרר נכסים מוקנים נתונה לאפוטרופוס לנכסי נפקדים ועודד את המערערים לפנות אליו בבקשה לשחרור החלקות, אם כי הוכחת זיקתן למגרשים תהווה אתגר. לבסוף, הערעור נדחה, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים.