רע"פ 3615/06

תקציר

המבקש, שהיה כבן 15 בעת ביצוע העבירה, נשפט בבית משפט השלום לנוער בעכו בגין ביצוע מעשה סדום ומעשה מגונה בפומבי בשתי קורבנות בנות 10. הוא נשפט גם על גרימת חבלה חמורה לאדם אחר, חוסה. המבקש הורשע על סמך הודאתו ונידון תחילה לחמישה חודשי מאסר על תנאי, עבודות שירות ומאסר על תנאי. עם זאת, בעקבות ערעור שהגיש המשיב, החמיר בית המשפט המחוזי לנוער בחיפה את העונש לשבעה חודשי מאסר בפועל ושנת מאסר על תנאי. דעת הרוב של בית המשפט המחוזי העדיפה את חומרת העבירות ואת הצורך בהרתעה, ואילו דעת המיעוט צידדה בהתמקדות בשיקומו של המבקש. בעקבות זאת הגיש המבקש ערעור לבית המשפט העליון, בבקשה לביטול פסק דינו של בית משפט השלום. שופט בית המשפט העליון הוסיף ופירט כי טענות בדבר חומרת העונש לבדן אינן מצדיקות דיון בערכאה שלישית אלא אם קיימת חריגה משמעותית ממדיניות הענישה המקובלת. במקרה זה, העונש שהוטל על המבקש נפל בגדר הסטנדרט ולא הצדיק את התערבותו של בית המשפט. השופט הדגיש את חומרת מעשיו של המבקש, שכללו תקיפה מגונה של שני קטינים ישנים. יתר על כן, בהתחשב בגורמים כגון מסוכנותו של המבקש, חומרת העבירות והרשעתו הנוספת בגרימת חבלה חמורה, הגיע השופט למסקנה כי עונש מאסר קצר הוא ראוי. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, והמבקש חויב להתחיל לרצות את עונשו.