רע"פ 2096/07

תקציר

במקרה זה ביקשה המבקשת לשנות את הרישום הפלילי לפיו היא, ולא אחיה, ביצעה מספר עבירות תנועה בין השנים 2004-2005. עבירות אלה נקשרו לקנסות שנשלחו לכתובת הוריה ושולמו לכאורה על ידי אחיה, שהודה באחריות. עם גילוי הרישום השגוי שלה כעבריינית במרשם הפלילי, ניסתה המבקשת לתקן את הבעיה במספר ערוצים, לרבות משרד התחבורה והתביעה המשטרתית, אך נמסר לה כי רק בית משפט לתעבורה יוכל לטפל בנושא. עם זאת, בית המשפט לתעבורה בירושלים דחה את בקשתה, בנימוק של סיכון ביצירת תקדים לחזרה על הרשעות ישנות והזמן שחלף מאז ביצוע העבירות. גם ערעורה לבית המשפט המחוזי בירושלים נדחה בשל השיהוי בין העבירות לבין בקשת ההסבה שלה. ממלא מקום הממונה על העניינים הפליליים הבהיר כי תשלום הקנסות שקול להודאה באשמה, ובכך הסתיים הליך ההרשעה לפי חוק סדר הדין הפלילי. למרות שסעיף 229(א)(1) מאפשר בקשה לביטול קנס, הוא מוגבל לשלושים יום לאחר מתן הקנס, והמבקש החמיץ חלון זמן זה. היא טענה כי מעולם לא קיבלה את הקנסות בכתובתה, אך הראיות העלו כי היא לא עדכנה את כתובתה לרשויות, ובכך ערערה את טענתה. הבקשה לערעור שני נדחתה בשל אילוצים פרוצדורליים, שכן ההכרעה בהרשעה לא הותירה מקום לערעורים נוספים, אם כי אפיקים משפטיים אחרים עשויים לבחון את ביטול ההרשעה מחוץ למסגרת זו.