בד"מ 39/07

תקציר

המתלוננים, א.ש. וב.ש., שכרו את שירותיו של הנתבע, עורך דין במקצועו, לייצגם ברכישת דירה בלוד ולרשום את הזכויות בנכס על שמם. עם זאת, הנתבע לא השלים את הליך הרישום למרות שקיבל תשלום עבור שירותיו. רשלנות זו הותירה את המתלוננים חשופים לסיכונים משפטיים פוטנציאליים. כאשר ביררו המתלוננים על סטטוס רישומם, זייף לכאורה הנאשם שטר מכר באמצעות צילום עמוד אחורי של שטר אחר, אותו הציג למתלוננים כראיה לרישום. בהמשך גילו המתלוננים כי מדובר במעשה מזויף והגישו תלונה נגד הנאשם. נקודת המחלוקת העיקרית הייתה האם הנאשם אחראי לזיוף. המתלונן טען כי הנאשם, או מי שהיה תחת פיקוחו, זייף את השטר ומסר להם אותו. מנגד, הנאשם הכחיש כל ידיעה על המסמך המזויף. בית המשפט מצא כי עדותה של המתלוננת בנקודה זו אינה עקבית ואינה משכנעת. הם הגיעו למסקנה כי ייתכן שהזיוף בוצע על ידי אדם אחר, שלא תחת שליטתו הישירה של הנאשם. עם זאת, בית המשפט מצא את הנאשם אשם ברשלנות מקצועית ואי מענה לפניות המתלוננים. מהראיות עולה כי הנאשם התעלם מעניינם של המתלוננים במשך מספר שנים, תוך סיכון זכויותיהם החוקיות. בנוסף, חוסר התקשורת שלו עם המתלוננים החמיר את המצב. בית המשפט הדגיש את חומרתה של רשלנות זו, אשר הפרה את האמון המקודש בין עורך הדין ללקוח, ועלולה לפגוע בתפיסת הציבור את מקצוע עריכת הדין. למרות חומרת המצב, החליט בית המשפט שלא להטיל הרשעה פלילית. במקום זאת, הם בחרו בנזיפה וארבעה חודשי מאסר על תנאי, המותנים בהתנהגותו הטובה של הנאשם בשלוש השנים הבאות. כמו כן חויב הנאשם לשלם למתלוננים פיצוי בסך 3,500 ש"ח ו-1,500 ש"ח בגין הוצאות המשפט של לשכת עורכי הדין. פסק דין זה נועד לאזן בין חומרת רשלנותו של הנאשם לבין הודאה בעברו הנקי הקודם ובהיעדר כוונה פלילית בטענת הזיוף.