בג"צ 6034/19

תקציר

העתירה מבקשת לבטל את החלטת בית הדין הרבני הגדול בירושלים בעניין ערעורה של העותרת על זכויותיה ברכוש משותף ובפנסיה של בעלה, המשיב מס' 1, לאחר גירושיהם. ההחלטה המקורית, שניתנה על ידי בית הדין הרבני האזורי אשקלון, קבעה כי העותרת זכאית ל-30% מזכויותיה הפנסיוניות של המשיב, ודחתה את בקשתה לחלוקה לא שוויונית של הרכוש המשותף ולהיוון חלקה בזכויות הפנסיה של המשיב. בית הדין הרבני הגדול אישר ברובו החלטה זו, אך הגדיל את חלקו של העותר בזכויות הפנסיה של המשיב ל-35%. העותרת טענה כי בתי הדין הרבניים טעו בחלוקת הנכסים שלהם ופגעו בזכותה לשימוע הוגן בכך שלא קיימו דיון הוכחות. עם זאת, בג"ץ דחה את העתירה בקובעו כי היא אינה משמשת כערכאת ערעור להחלטות רבניות וכי התערבותן מוצדקת רק במקרים חריגים של הפרת החוק. בית המשפט לא מצא כל חריגה מסמכות או עוול פרוצדורלי בהחלטות בתי הדין הרבניים. עוד צוין כי בא כוח העותר התנגד במקור לקיום דיון הוכחות. לפיכך, בג"ץ לא ראה עילה להתערב בנושא, הותיר את החלטת בתי הדין הרבניים על כנה ודחה את העתירה.