דב"ע תשן/22 - 0

תקציר

המוסד לביטוח לאומי ערער על החלטת בית הדין האזורי לעבודה לפיה עצמאי צריך לשלם דמי ביטוח לאומי רק על בסיס הכנסתו שלו ולא של אשתו. המכון טען כי מכיוון ששומת המס הסופית של הגבר כללה את הכנסות אשתו, עליו לשלם הפרשות על הכנסותיה כמו גם על הכנסותיו שלו. הערעור נדחה. בית המשפט קבע כי מערכת הביטוח הלאומי בישראל אינה מצמידה בהכרח בין גובה ההפרשות המשולמות לבין שיעור הקצבאות המתקבלות. הקצבאות בחלק מהמגזרים מחושבות לפי הכנסה, המיועדת כתחליף לאובדן השתכרות. מאחר שהכנסותיה של האישה אינן נלקחות בחשבון בענפים אלה, בית המשפט לא מצא סיבה לכלול אותה בחישוב דמי הביטוח. כמו כן, החוק והתקנות הרלוונטיות התייחסו אך ורק להכנסתו של המבוטח ולא להכנסתו של בן זוגו. בית המשפט פירש לשון זו כפשוטה, במיוחד בהתחשב בכך שחוקי הביטוח הלאומי במקרים אחרים כוללים במפורש הכנסה בין בני זוג. עוד ציין בית המשפט כי דיני המס בישראל, אף שהם פרוגרסיביים, נועדו לממן את תקציב המדינה, ואילו ביטוח לאומי הוא סוג של ביטוח סוציאלי הממומן על ידי הפרשות, במטרה לשמש כביטוח במגזרים שונים. תכליתו הבסיסית של חוק הביטוח הלאומי היא מתן ביטוח, וההפרשות נועדו לשמש "משק סגור" לתשלום פנסיה. הכללת הכנסותיה של האישה לא תקדם מטרה זו, מה גם שהיא עצמה לא הייתה מבוטחת. לבסוף, ציין בית המשפט כי שומות המס לוקחות בחשבון מקורות הכנסה שונים, בעוד שדמי הביטוח מבוססים רק על מקורות הכנסה מסוימים. מטעמים אלה, בין היתר, דחה בית המשפט את ערעור המכון וקבע כי המשיב צריך לשלם תרומות רק על בסיס הכנסותיו העצמיות. שופט אחד התנגד.