ע"מ 375/06

תקציר

התיק סובב סביב מאבק משמורת של קטין, שהוריו חיים ברוסיה, בין סבתו וסבו החורג המתגוררים בישראל לבין הוריו הביולוגיים של הילד. הקטין, שנולד ברוסיה והתגורר בה עד גיל שש, ביקר בישראל באשרת תייר ושוהה בה באופן בלתי חוקי מאז פקיעתה. הסבים והסבתות פנו לבית המשפט כדי שיכריע במשמורת לטובתם, במטרה למנוע את חזרתו של הילד לרוסיה ולהבטיח את חינוכו בישראל על פי הדת היהודית. בינתיים הסכימו ההורים לאפוטרופסות של הסבתא ובעלה. בית המשפט קמא דחה את בקשת הסבים והסבתות, בנימוק של היעדר נסיבות חריגות המצביעות על אי כשירותם של ההורים ועל טובת הילד בהישארות ברוסיה עם הוריו הביולוגיים. גם הערעור על החלטה זו לא צלח. השופטת אישרה את קביעתו של בית משפט קמא והדגישה כי זכותם של ההורים לאוטונומיה בגידול ילדיהם אינה מוחלטת ועליה להתחשב בצרכיו ובטובתו של הילד. טובת הילד נבחנה בשילוב עם חוקי ההגירה, שכן הקטין היה חסר מעמד בישראל. השופט הגיע למסקנה כי הסבים והסבתות אינם מצדיקים במידה מספקת את העברת המשמורת וכי טובתו של הילד טמונה בגידול עם הוריו הביולוגיים במולדתו רוסיה. בנוסף, ציינה השופטת את גילם המתקדם של הסבים והסבתות, את השתלבותם המוגבלת בחברה הישראלית ואת הקושי הפוטנציאלי של הילד להתחבר לשורשיו התרבותיים והדתיים. ההחלטה התייחסה גם לשיקול דעתו הרחב של שר הפנים במתן רישיונות ישיבה ולהיעדר נסיבות חריגות המצדיקות את מגורי הקבע של הילד בישראל. לפיכך, הערעור נדחה, ובכך חיזק את החלטתו של בית משפט קמא להשאיר את משמורת הילד בידי הוריו.