עת"מ 48831-09-22

תקציר

העותרים הגישו עתירה נגד החלטת רשות מקרקעי ישראל לדחות את התנגדותם המשפטית בנוגע למפרט כספי לחלקות קרקע מסוימות. בעתירה נטען כי חישוב מחיר הקרקע על ידי רמ"י מפר הסכם השבה משנת 2014, ואילו רמ"י טענה כי ההסכם הפך ללא רלוונטי בשל חלוף הזמן ושינויי הנסיבות. בית המשפט פסק לטובת העותרים, וקיבל את טענתם כי הסכם ההשבה מחייב והיה צריך לקיימו. ההסכם קבע כי מחיר הקרקע יחושב על בסיס הממוצע המשוקלל של המחירים ממאמצי שיווק קודמים, ולא על פי הערכה עדכנית כפי שקבעה רמ"י. כמו כן, קבע בית המשפט כי על רמ"י לנכות הוצאות פיתוח כמפורט בהסכם. פסק הדין הנחה את מנהל מקרקעי ישראל להכין שומה חדשה בהתאם לתנאי הסכם ההשבה, לרבות התחשבות בממוצע המשוקלל ובעלויות הפיתוח. ההחלטה התקבלה באופן חלקי, ושני הצדדים היו פטורים מתשלום הוצאות משפט זה לזה, אם כי העותר חויב לשלם למנהל מקרקעי ישראל הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ בשל התנהלות בלתי הולמת של באי כוחם.