דב"ע מא/115 - 0

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת בנוגע לשכר החודשי הראוי שאמור לשמש בסיס לקביעת קצבת התלויים לפי חוק הביטוח הלאומי, בעקבות פטירתו של מר אילן פיקהולץ, שהוכר כמי שנהרג בתאונת עבודה. המשיבה, הגב' פיקהולץ, טענה כי שכרו החודשי של בעלה המנוח עמד על 5,000 לירות, בעוד שהמוסד לביטוח לאומי טען כי מדובר ב-2,000 לירות בלבד. התיק הסלים לבית הדין הארצי, שם ערער על החלטת בית הדין האזורי בתל אביב לטובת הגב' פיקהולץ. המוסד לביטוח לאומי טען כי העלאת השכר היא פיקציה שנועדה למקסם את הקצבה, ולכן אין לראות בה תקפה. עם זאת, בית המשפט קבע כי חוק הביטוח הלאומי אינו כולל הוראות המאפשרות למוסד לראות עסקה כפיקטיבית, בניגוד לפקודת מס הכנסה. יתר על כן, אופי היחסים בין המוסד למבוטח שונה באופן משמעותי ממערכת היחסים של המדינה עם משלמי המסים. בית המשפט הדגיש כי מערכת הביטוח מבוססת על תום לב ועל עקרון ה-uberrimae fidei contractus, ולכן אינה עולה בקנה אחד עם פעולות פיקטיביות לקבלת הטבות. באשר להגדרת "שכר" והשלכותיה על חישוב הקצבה, הבהיר בית הדין כי שכר הוא תשלום הנובע מהתחייבות חוזית בין מעביד לעובד. במקרה זה, לא הייתה ראיה להתחייבות כזו, והתשלום המדובר היה חלוקת רווחים שהמנוח היה זכאי להם כבעל מניות. משכך, קבע בית המשפט כי התשלום אינו מהווה חלק משכרו הרגיל של המנוח. בית המשפט התייחס גם לאופן חישוב הקצבה, והדגיש כי מטרת פיצויי הפגיעה היא להבטיח את רציפות ההכנסה. לפיכך, השכר הרלוונטי לחישוב הקצבה הוא השכר שהתקבל בתקופה הרלוונטית ולא רק על בסיס התשלומים ששימשו לחישוב דמי הביטוח. במקרה זה קבע בית המשפט כי השכר המתאים לחישוב הקצבה הוא 2,000 לירות לחודש. הערעור התקבל, ונקבע כי הקצבה תשולם על בסיס משכורת חודשית של 2,000 לירות.