ע"א 7021/14

תקציר

פסק הדין נסוב סביב ערעור שעניינו טענות להפרת חוזה ועשיית עושר ולא במשפט. המערער, אמיר, טען כי קיים חוזה בינו לבין המשיב יוסף, אותו הפר יוסף לכאורה. עוד טען אמיר כי יוסף התעשר שלא בצדק בכך שהשתמש במידע שנמסר במהלך המו"מ הנוגע לרכישת נכס, מבלי לפצות את אמיר. ניתוחו של בית המשפט התמקד בשאלה האם נכרת אי פעם חוזה תקף על פי חוק החוזים, המחייב הצעה וקיבול באופן ספציפי וסופי. נקבע כי חילופי הדברים בין עמיר ליוסף נעדרו את הספציפיות והבהירות הנדרשות כדי להוות חוזה מחייב, שכן הדיונים היו דומים יותר למשא ומתן מקדים. באשר לטענות על עשיית עושר ולא במשפט, בית המשפט הכיר בכך שלמרות שיוסף עשוי היה להפיק תועלת מהמידע של עמיר, אמיר לא דרש במפורש תמורה מיידית למידע שנמסר ובמקום זאת קיווה שהתמורה תוביל לחוזה עתידי כיזם. לפיכך, בית המשפט לא מצא חוסר תום לב במעשיו של יוסף, שכן אמיר נטל על עצמו את הסיכון שההסכם ביניהם לא יתממש. בסופו של דבר נדחה הערעור, אך נעשו שינויים בשכר טרחת עורכי הדין שנפסק והפחיתו את הסכום באופן משמעותי. בית המשפט הכיר בתחושת "אי נוחות" מהתוצאה הנובעת מכך שיוסף רכש את הנכס באופן עצמאי לאחר שקיבל מידע מאמיר, אך הגיע למסקנה כי אין בכך כדי חוסר תום לב משפטי. השופטים הסכימו עם הערכה זו, ואישרו כי ציפיותיו של אמיר לפיצוי היו צעדים ספקולטיביים הנושאים סיכונים גלומים ללא תשואה מובטחת.