ע"א 5145/02

תקציר

פסק הדין מתייחס לשני ערעורים ולשני ערעורים נגדיים בעקבות פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים. מדובר במקרה טרגי שהתרחש בשנת 1990, כאשר אם ובתה בת השלוש שאפו גז רעיל מתנור הממוקם בתוך חדר האמבטיה שלהן, מה שהוביל למותה של הבת. הערעור העיקרי והערעור הנגדי סובבים סביב הטלת האחריות הכספית לאירוע. המערערים, משפחת גרוס, הצליחו לתבוע את פז-גז, ספקית הגז, בבית משפט מחוזי בגין רשלנות שהובילה למוות. פז-גז חויבה לשלם למשפחה פיצויים בסך 750 אלף שקל, בצירוף שכר טרחת עורך דין. עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע גם כי שני צדדים נוספים, אורן בע"מ (יבואן התנור) ובניאב בע"מ (קבלן שיפוצים), אחראים כל אחד ל-5% מהנזקים. הן משפחת גרוס והן פז-גז ערערו על פסק דין זה. משפחת גרוס תבעה פיצויים נוספים בגין כאב וסבל, פיצויים עונשיים וריבית מיום האירוע ולא ממועד פסק הדין. פז-גז ערערה על סכומי הפיצוי שהוקצו ועל חלוקת האחריות. גם אורן בע"מ ומכון התקנים ערערו נגדית. שופטי בית המשפט העליון, בראשות השופטת א' חיות, קבעו כי יש לשנות רק את מועד הריבית ממועד הכרעת הדין הפלילי למועד האירוע. הם הסכימו עם ממצאי בית המשפט המחוזי בכל יתר העניינים, לרבות חלוקת האחריות וסכומי הפיצוי. משמעות הדבר הייתה שפז-גז נותרה האחראית העיקרית לאירוע ונאלצה לשלם למשפחת גרוס את הסכום שנפסק בתוספת ריבית שנצברה ממועד האירוע הטרגי. ערעורה של משפחת גרוס התקבל באופן חלקי, ואילו ערעורה של פז-גז והערעור שכנגד נדחו. פז-גז חויבה לשלם למשפחת גרוס שכר טרחה בסך 35 אלף שקל.