עפ"ג 45331-04-23

תקציר

הערעור בתיק זה נסוב סביב חומרת העונש שגזר בית משפט השלום בחיפה, שם הורשעה המערערת, אישה בת 63, בהחזקת נשק שלא כדין, שהוסתר וטעון בכדורים. בית משפט קמא גזר עליה 10 חודשי מאסר בפועל, בניכוי הימים שכבר הייתה עצורה, לצד מאסר על תנאי. חרף בקשתה של המערערת להקלה בעונשה בשל נסיבותיה האישיות המאתגרות, לרבות היסטוריה של התמכרות לסמים, אחריות משפחתית ובעיות בריאותיות, עמד בית משפט קמא על כך שאין בהן כדי להצדיק חריגה מהנורמה בעבירות נשק, הכרוכה בדרך כלל בעונשי מאסר בפועל. המערערת טענה כי יש לשקול ביתר שאת את מאמצי השיקום, העבר הפלילי הנקי שלה עד לאירוע זה וגילה המתקדם, לצד הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה והיעדר כל פעילות פלילית נוספת. שירות המבחן המליץ תחילה על עונש של עבודות שירות, ואישר כי המערער השתקם בהצלחה משימוש בסמים. ערכאת הערעור הכירה בחומרת עבירות הנשק, אך מצאה את נסיבותיה הייחודיות מחייבות. השופט מאזן דאוד, בתמיכת השופט איברהים בולוס, הגיע למסקנה כי על המערערת לרצות עונש מופחת של 9 חודשים באמצעות עבודות שירות בהתחשב במאמצי השיקום שלה ובהיעדר עבר פלילי קודם, ובכך לסטות מגישת המשמורת של בית המשפט קמא. להחלטה זו התנגד השופט ניצן סילמן, שהדגיש את הצורך בענישה מרתיעה בעבירות נשק, וטען כי חומרת העבירות מצדיקה מאסר. בסופו של דבר, הערעור התקבל ברוב דעות, והתיר עבודות שירות מותנות בהערכה חיובית של הממונה על עבודות ציבוריות, המשקפת הכרה שיפוטית במאמציו של המערער ובנסיבות חייו הנוכחיות, תוך התייחסות גם לחומרת העבירה.