תפ"ח 973/03

תקציר

פסק דין זה עוסק במקרה של חטיפה והריגה של אדם בשם מחמוד עוואוודה. החשודים הם שני גברים, איליה ועלי, שהואשמו בקשירת קשר לביצוע פשע, חטיפה לשם סחיטה ורצח. החשוד המרכזי, חמד דבסאן (חמדי), התאבד בתאו במהלך החקירה. טענת התביעה היא כי שני הנאשמים אחראים לרצח על פי חוק השותפים, למרות שלא ביצעו את הרצח פיזית. הכרעת הדין עוברת על כתב האישום ועל הראיות שהוצגו בבית המשפט. הוא מסכם את עדויות הנאשמים, שבנקודות רבות סותרות זו את זו. הנאשם הראשון, איליה, טוען כי נכח רק בזירה ולא ידע על תוכנית החטיפה. הנאשם השני, עלי, מודה שהיה נוכח אך טוען שלא ידע על התוכנית לפני כן. בית המשפט דן גם באישיותם של הנאשמים ובעדויותיהם, ומגיע למסקנה כי איליה הוא אדם שתלטן ומחושב, ואילו עלי הוא פסיבי וריאקטיבי. לאחר מכן מטופלות הסוגיות המשפטיות הנוגעות להגדרת חטיפה ואחריות הנאשמים. בית המשפט מגיע למסקנה שאיליה אשם בחטיפה ובקשירת קשר, אך קיים ספק סביר לגבי אישום הרצח שלו, שבוטל לאחר מכן. באשר לעלי, בית המשפט מקבל את גרסתו לאירועים ומוצא אותו לא אשם בחטיפה, קשירת קשר או רצח. עם זאת, עלי נמצא אשם בכך שלא מנע פשע, שכן הוא לא נקט שום פעולה למרות שידע על החטיפה. בסופו של דבר, איליה מורשע בקשירת קשר לביצוע עבירה וחטיפה לשם סחיטה, אך זוכה מרצח. עלי זוכה מכל האישומים מלבד אי מניעת פשע. רוב השופטים מסכימים עם קביעה זו, ואילו לשופט הנדל יש ספקות מסוימים אך הוא מסכים עם התוצאה.