רמ"ש 13339-10-21

תקציר

פסק הדין המדובר הוא קבלה חלקית של ערעור בעניין הערכת מסוגלות הורית. הערעור מערער על החלטת ביניים לפסול חוות דעת מומחה ולהורות על שומה חדשה. ערכאת הערעור מסכימה כי אובדן חומרי הגלם המשמשים את המומחה בניסוח חוות דעתו הוא סוגיה משמעותית, המשפיעה על יעילות החקירה הנגדית ועל היכולת להגיע למסקנה ראויה. עם זאת, בית המשפט מוצא כי פסילת המומחה והסרת חוות דעתו מהרשומה היא תגובה בלתי מידתית, ובמקום זאת בחר למנות מומחה נוסף לביצוע אבחנה חדשה. החלטה זו מבוססת על ההבנה כי מטרת השומה היא לקבוע את טובת הקטין המעורב. עוד קובע בית המשפט כי אין לחלוק את חוות הדעת הקיימת עם המומחה הנוסף, ועל בית משפט קמא ליתן לה את המשקל הראוי תוך התחשבות בנתונים הגולמיים החסרים. בנוסף, המשיב מחויב לשאת ב-75% מעלות חוות הדעת הנוספת, ואילו המבקש יכסה את 25% הנותרים. פסק הדין מדגיש את הצורך להגן על האינטרסים של הקטינים וקובע כי קביעת טובתם מחייבת בחינה יסודית ונטולת פניות. ההחלטה מאפשרת לכל צד להעלות התנגדויות, ובית המשפט מציע שיטת תשלום עבור שכר המומחה כדי למנוע הטיות פוטנציאליות. פסק הדין מותר לפרסום, תוך השמטת פרטים מזהים, וניתן שלא בנוכחות הצדדים.