עב"ל 141/97

תקציר

במקרה הנדון, ביקש המשיב, שעבד במשרה חלקית במפעל לביצוע מטלות חוזרות ונשנות ובמשרה חלקית כמורה, הכרה באפיקונדיליטיס במרפק שמאל כפגיעה בעבודה. בעוד שהיועץ הרפואי ד"ר אגינסקי הגיע למסקנה כי המחלה, הידועה בכינויה "מרפק טניס", אינה קשורה לעבודתו, וייחס אותה לגורמים חיצוניים נפוצים, ד"ר סלטי הציע כי כל קשר סיבתי לעבודה יחייב את המחלה להתבטא במהלך העבודה או זמן קצר לאחר מכן. המשיבה דיווחה על כאבים רק חודשים לאחר הפסקת העבודה, דבר המערער את הטענות בדבר תחילת העבודה. למרות פסיקה ראשונית לטובת המשיב שהתבססה על השפעה אפשרית מינורית של פעילות עבודתו, הדגיש בית המשפט בהמשך את היעדר הראיות הרפואיות והסיבתיות במועד, מה שהוביל לערעור. הערעור התקבל, שכן בסופו של דבר לא מצאו שני המומחים קשר מהותי בין עבודתו של המשיב לבין התפתחות המצב. לפיכך, נדחתה התביעה לפגיעה בעבודה עקב מיקרוטראומה, ולא נפסקו הוצאות, כאשר פסק הדין גובש סופית ונמסר ליום 8.2.2000.