ע"ע 259/09

תקציר

הערעור הוא על פסק דין המחייב את המערערת (המועצה) לשלם לעובד המשיב הפרשי פיצויי פיטורים כאמור בהסכם פרישה בין הצדדים. העובד עבד כמורה במועצה במשך שנים רבות והתפטר בשנת 2003. בהסכם הפרישה נכתב כי המועצה מתחייבת לשלם לעובד פיצוי בסך 109,053 ש"ח, ו"להשלים את ההפרשים בין הסכום שצברו המבטחים לבין הסכום הנ"ל". הצדדים חלוקים באשר לפרשנותו של סעיף זה, ובפרט בשאלה האם "הסכום שצברו המבטחים" מתייחס לכל הכספים שהופקדו על ידי המועצה על שם העובד, או רק לסכום הרשום כפיצויי פיטורים. העובד תובע את האחרון, ודורש סכום נוסף של 65,000 ₪. המועצה טוענת את הראשונה, בהתייחסה להיתר משנת 1966 הקובע כי הפרשותיה לקופת הביטוח של העובד מחליפות פיצויי פיטורים, ומדגישה כי לשון ההסכם תומכת בעמדתה. בית המשפט מצדד במועצה ומציין כי לשונו הפשוטה של ההסכם, הנסיבות החיצוניות לו וההבנה המשותפת של הצדדים את תכלית ההסכם, מובילים כולם למסקנה כי פרשנותה של המועצה נכונה. כמו כן, פרשנותו של העובד יוצרת קשיים נוספים לגבי תוקפו של ההסכם ותפקידו של צד שלישי (המבטחים). לפיכך, ערעור המועצה מתקבל ותביעת העובד לפיצויי פיטורים נוספים נדחית.