ע"פ 107/73

תקציר

בעל תחנת דלק ואחד ממנהליה הואשמו במכירת בנזין שלא עמד בתקן שפורסם לאחר שנלקחו דגימות ממשאבותיהם ונמצא כי רמת האוקטן נמוכה מזו שסומן. הם הורשעו בבית משפט השלום אך זוכו בערעור לבית המשפט המחוזי. ערעור נוסף לבית המשפט העליון אישר את ההרשעה והקנס. ההגנה העלתה מספר טענות משפטיות הנוגעות לתקן ישראלי 90, שלא צלחו. בית המשפט קבע כי המונח "רגולציה" בחוק התקנים מתייחס לתקנות במובן צר, ולשר המסחר והתעשייה הייתה סמכות להאציל את סמכותו לממונה על התקינה. דרישת החוק לפרסום הודעה על תקנים ברשומות לא חלה על התקנים עצמם. בית המשפט דחה גם את הטענות לפיהן בדיקת דגימות הבנזין פסולה, בקובעו כי חוק התקנים אינו מעניק סמכות בלעדית למכון התקנים הישראלי לערוך בדיקות, וכי תוצאות הבדיקה הוכחו דיהן. לבסוף מצא בית המשפט כי חוקיות התקן הוכחה דיה, ומשכך נדחה הערעור על ההרשעה. בית המשפט אישר גם הוא את גזר הדין וקבע כי הוא סביר. פסק דינו של בית המשפט המחוזי אושר, והערעור נדחה.