ע"ע 347/06

תקציר

פסק הדין דן בסמכותה של ועדת התעסוקה לפי חוק חיילים משוחררים (חזרה לעבודה) ביחס לפיטורי עובד ובאיזון שעליה לערוך בין חירותו של מעסיק לנהל את עסקיו לבין זכותו של עובד להגנה מפני פיטורים עקב שירות מילואים. על פי החוק, לוועדה שיקול דעת לבחון את הקשר בין פיטורי עובד לבין שירות המילואים שלו. סמכות הוועדה אינה לפקח על התנהלות המעסיק או לשמש כבית דין משמעתי, אלא לשקול את טענות המעסיק וראיותיו בדבר סיבת הפיטורים. אם הפיטורים אינם קשורים לשירות מילואים, הוועדה רשאית לתת היתר פיטורים ללא התחשבות בשיקולים כלכליים, ארגוניים או פרוצדורליים. עוד מודגש בפסק הדין כי נטל ההוכחה מוטל על המעסיק להוכיח כי הפיטורים אינם קשורים לשירות מילואים. בית המשפט דחה את טענת המדינה כי יש להגביל את שיקול הדעת של הוועדה להגנה רחבה יותר על עובדים המשרתים במילואים. השופטים ציינו כי החוק כבר קובע נוסחה ברורה להגנה וכל הרחבה של מעגל הגנה זה צריכה להיקבע על ידי המחוקק. במקרה דנן, ועדת התעסוקה קבעה כי אין קשר מהותי בין פיטורי העובד לבין שירות המילואים שלו, קביעה שאושרה על ידי בית הדין. עם זאת, בית הדין מצא גם כי לוועדה שיקול דעת לשקול את עיתוי הפיטורים ביחס לשירות המילואים. מאחר שלא נמצאה אינדיקציה עובדתית לכך שעיתוי הפיטורים קשור לשירות המילואים של העובד, הסכימו רוב השופטים עם החלטת השופט צור להחזיר את התיק לוועדת התעסוקה לשיקולים נוספים. הנשיא אדלר התנגד, וסבר כי על הוועדה לשקול גם את עיתוי הפיטורים.